(א) לא תחובר מערכת ניקוז מי גשם למערכת הביוב, למעט לפי המפורט בתקנה 46 ובתקנה 48. (ב) סילוק מי הגשם ייעשה לפי ת״י 1205, חלק 2. (ג) כל שטחי גגות הבניין ינוקזו באמצעות נקזי מי גשם; גגות משופעים יחוברו לנקזי מי הגשם באמצעות מזחילות. (ד) על אף האמור, בתקנת משנה (ג) ניתן לנקז גג משופע בשטח שהיטלו אינו עולה על 40 מטרים רבועים באמצעות שפיכה חופשית. (ה) על אף האמור בתקנת משנה (ג), ניתן לנקז מי גשם מגג מבנים יבילים ארעיים ששטח הגג המוטל שלהם אינו עולה על 80 מטרים רבועים, באמצעות שפיכה חופשית. (ו) מוצא הנקז של מי הגשם מהבניין ייעשה בשפיכה חופשית לאזורי גינון משותף בתחום המגרש או בשפיכה חופשית לאזורי ריצוף מחלחלים בתחום המגרש או למערכת תיעול בתחום המגרש המובילה לקרקע מחלחלת; שפיכה חופשית תיעשה בגובה שלא יעלה על 30 סנטימטרים ממפלס השטח שאליו היא נשפכת. (ז) מי הגשם יופנו למערכת חלחול בתחום המגרש, ובלבד שהקרקע היא קרקע מחלחלת, ולא תיפגע יציבות הבניין; עודפי מים שלא חולחלו יועברו למערכת התיעול של הרשות המקומית. (ח) במגרש שבו אין דרך להחדיר את מי הגשם לקרקע מחלחלת, לפי חוק הפיקוח על קידוחי מים, התשט״ו–1955, או לפי תקנות בריאות העם (תנאים תברואיים לקידוח מי שתייה), התשנ״ה–1995, או לפי דין וחשבון (דוח) של מהנדס ביסוס, או לפי תכנית האוסרת חלחול, יסולקו המים למערכת ניקוז מי גשם או תיעול, באופן שלא ייגרם כל נזק או מפגע לבניין או לסביבה. (ט) מוצא מי הגשם מתחום המגרש אל שטח הרשות המקומית ייעשה בשפיכה חופשית אל המדרכה והכביש או בצנרת תת־קרקעית היוצאת דרך אבן השפה של המדרכה אל הכביש באופן שלא תיגרם הפרעה לציבור, או בצנרת תת־קרקעית למערכת התיעול של הרשות המקומית.