הבסיס הסטטוטורי להכללת דרישה לתכנון משמר נגר עילי לתכניות ברמה/ היקף מסוימים נמצא בין השאר במסמכים הבאים: א. חוק המים החוק מחייב להחזיק את מתקני המים במצב תקין כדי למנוע בזבוז מים. אחת ההתניות של החוק לפעולה של החדרת מים היא רשיון של נציב המים. תהליך זה אינו מתאים להחדרת מי נגר בחצרות בניינים, אלא כנראה כוונתו לפרויקטים רחבים של שימוש בזכויות מים וכד'. ב. חוק הניקוז במסגרת סמכויותיהן של רשויות הניקוז נמצאת האחריות על מפעלי ניקוז. הגדרת הניקוז כוללת "כל פעולה שמטרתה לרכז, לאגור, להוביל או להרחיק מים עיליים או אחרים, המזיקים או עלולים להזיק לחקלאות, לרבות ייבוש ביצות והגנה מפני שטפונות ומניעתם." לכן כיום חלק מן האחריות על הנושא נופלת על רשויות הניקוז. רשות ניקוז נחל הירקון, למשל, מנחה כי שיעור הנגר העילי משטחים מתוכננים לא יעלה על שיעורו במצב הטבעי. רשויות הניקוז אינן עוסקות באופן ישיר בפיקוח על הבנייה ואין להן מנגנוני אכיפה. על פי חוק הניקוז אסור להטות מים אל עורק, מתקן ניקוז או צינור ניקוז ללא היתר מנציב המים. חלק מהאמצעים לשימור נגר כוללים פעולות כאלה. תהליך קבלת אישור כזה לא מתאים לשימור מי נגר במתחמי הבניינים. ג. תמ"א 35 במסגרת ההנחיות הסביבתיות – שטח לשימור משאבי מים (13.2) קיימות הוראות בנוגע לאישור תוכניות מקומיות ומחוזיות, לגבי העשרת מי תהום ומניעת פגיעה במי התהום. (תמ"א 35 עדיין אינה מאושרת). ד. הנחיות מקומיות הנחיות של המשרד לאיכות הסביבה, הנחיות של מחוז מרכז, הנחיות מחוז תל-אביב, עיריית נתניה, כפר-סבא ועוד, עוסקות בשימור נגר עילי, מסמכים נדרשים, שיעורי תכסית פנויה וכדומה.