(א) שר הבטחון רשאי בתקנות – (1) לחייב בעלי מפעלים להחזיק ולהתקין ציוד לצרכי ההתגוננות האזרחית ולאמן ולצייד את עובדיהם לצרכים כאמור, ובקבוצת מפעלים – גם להועיד את הציוד והאימונים לשרת את קבוצת המפעלים או חלק מהם ואת עובדיהם, הכל בהתחשב במספר העובדים ובסוגי המפעלים; (2) להסמיך רשות לקבוע, בהוראה כללית, מסוייגת למפעל מסוים או לקבוצת מפעלים, את פרטי הציוד וסוגיו שיחול עליהם חיוב לפי פסקה (1) (להלן – הרשות הקובעת); (3) לחייב עובדים של מפעלים שבעליהם חייבים לאמנם לפי פסקה (1), לקיים, לענין האימונים, את הוראותיו של מפקד הגא מחוזי ובכפוף להוראות אלה – את הוראות בעלי המפעלים; (4) לחייב עובדים שסיימו אימונים לפי סעיף זה להדריך עובדים אחרים של מפעלם ושל מפעלים אחרים שבקבוצת המפעלים שלהם; (5) בציוד או באימונים שנועדו לפי פסקה (1) לשרת קבוצת מפעלים – לקבוע את חובת ההשתתפות של כל אחד מבעלי המפעלים בהוצאות הציוד והאימונים, לרבות ההדרכה, את מידת ההשתתפות בהוצאות אלה, ואת זכויות הקנין של אותם בעלי המפעלים בציוד כאמור, הכל בכפוף לאמור בסעיף 20ח; (6) לענין תקנות לפי סעיף זה, כולן או מקצתן, לקבוע מה הוא מפעל ואת מי יש לראות כבעל מפעל וכעובד במפעל; (7) בהסכמת שר המשפטים, לקבוע דרכים לבירור חילוקי דעות בדבר שיעור ההשתתפות בהוצאות וזכויות הקנין בציוד כאמור בפסקה (5), כדרך חלופה לבירור בבית המשפט, וכן דרכים להוצאה לפועל של החלטות שניתנו באותו בירור. (ב) שר הבטחון רשאי להורות בצו שהרשות הקובעת תחזיק ותתקין, במקום בעל מפעל, כל ציוד שבעל המפעל חייב להחזיקו ולהתקינו על פי האמור בסעיף קטן (א). (ג) בפרק זה, ”קבוצת מפעלים“ – כמה מפעלים הנמצאים בכל אחד מאלה: (1) במבנה אחד; (2) באזור תעשייה אחד, אשר מפקד הגא מחוזי מצא כי קיים צורך לבצע בו פעולות התגוננות אזרחית משותפות; (3) בכמה מבנים, אף אם אינם נמצאים באזור תעשייה אחד, אשר מפקד הגא מחוזי מצא כי קיים צורך לבצע בהם פעולות התגוננות אזרחית משותפות.