(א) המחזיק במקום שצריך, לדעת הרשות המקומית, לשמש מקלט לבית, חייב לאפשר את התקנת המקלט. (ב) היתה הרשות המקומית סבורה, שאין להתקין את המקלט האמור אלא לאחר פינוי המקום, רשאית הרשות המקומית להורות בכתב למחזיק המקום לפנותו תוך זמן שתקבע, ובלבד שלא תקבע פחות מחמישה עשר יום מיום מסירת ההוראה. בעת מצב מיוחד בעורף יהא דינה של הוראת פינוי כאמור, לכל דבר, כדין פסק דין פינוי של בית משפט השלום שאינו ניתן לערעור עוד. (ג) רשות מקומית לא תתן הוראת פינוי, כאמור, לגבי מקום המשמש למחזיק בו מקום מגורים או מקום עבודה או מקום עסק, אלא אם הובטח למחזיק סידור חלוף שיעמוד לרשותו בזמן שעליו לפנות את המקום; אך תנאי זה לא יחול לגבי מקום שהוא חלק מדירה או ממקום עבודה או מקום עסק שברשות אותו מחזיק, ופינוי החלק האמור לא יפגע במידה ניכרת בתנאי מגוריו, עבודתו או עסקו של המחזיק. (גג) לא הוסכם בין הרשות המקומית למחזיק על סידור חלוף, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית משפט השלום בבקשה לקבעו, ורשאי בית המשפט לקבוע שהסידור החלוף יהיה בהעמדה לרשות המחזיק של מקום חלוף העשוי לשמש באופן המתקבל על הדעת את המטרה שאותה משמש המקום שיש לפנותו או בתשלום פיצויים; ובלבד שלא יקבע בית המשפט כסידור חלוף תשלום פיצויים בלבד אלא בהסכמת המחזיק או במקרה שהמחזיק מסרב להסכים לכך ללא טעם סביר. (ד) לצורך השימוש בהוראות שבסעיף קטן (ב) ו־(ג) יחולו כללים אלה: (1) יש להביא בחשבון את צרכיו המוצדקים של המחזיק במקום מזה, ואת צרכי ההתגוננות האזרחית מזה; (2) העובדה שהמקום החלוף שהועמד לרשות המחזיק שטחו יותר קטן או שהוא פחות נוח מן המקום שיש לפנותו, אינה קובעת, כשלעצמה, שהמקום שהועמד לרשותו אינו עשוי לשמש את המטרה שאותה משמש המקום שיש לפנותו. (ה) פונה מקום בבית בהוראה לפי סעיף קטן (ב), חייבים המחזיקים בשאר חלקי הבית כדיירים לשלם לבעל הבית את דמי השכירות שהיה מקבל בעד המקום שפונה. (ו) חדל מקום לשמש מקלט, חייב בעל הבית להחזירו למצבו שלפני התקנת המקלט, ומי שהיה מחזיק במקום ופינה אותו בהוראה לפי סעיף קטן (ב), רשאי תוך חודש ימים מהיום שהמקום חדל לשמש מקלט, לחזור ולהחזיק בו, לאחר שיפנה את המקום החלוף שהועמד לרשותו.