בפרק זה – ”מפעל“ פירושו – מבנה של קבע או חלק ממנו, המשמש או המיועד לשמש, מקום עבודה או מקום עסק שעובדים בו לא פחות מעשרה בני אדם בבת אחת או שמבקרים בו כרגיל לא פחות מעשרים בני אדם בבת אחת; ”בית“ פירושו – מבנה של קבע, הנפרד בבינויו ממבנים אחרים והמשמש או המיועד לשמש לשהיית בני אדם בו, למעט מבנה שהוא כולו או בעיקרו מפעל; ”בית משותף“ – בית משותף לפי חוק המקרקעין, תשכ״ט–1969; ”חוק הגנת הדייר“ – חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל״ב–1972; ”בעל מפעל“ פירושו – מי שמחזיק במפעל; ”בעל“, לגבי בית או מקום אחר – המקבל או הזכאי לקבל הכנסה מהמקום, או שהיה מקבלה אילו המקום היה נותן הכנסה, בין בזכותו הוא ובין כבא כוח או כנאמן, בין שהוא הבעל הרשום ובין שאיננו הבעל הרשום, ולגבי מקום שתקופת השכירות הקבועה בחוזה השכירות היא עשרים וחמש שנה או יותר – שוכרו של המקום; ”רשות מוסמכת“ – ראש הגא, מפקד הגא מחוזי או כל אדם שהוסמך בכתב על ידי ראש הגא להיות רשות מוסמכת לענין פרק זה או לענין כל הוראה שבו או לענין התקנות לפיו או לענין כל הוראה שבהן; ”מקלט“ פירושו – מבנה או מקום אחר שהותקן לשמש מקלט, הכל לפי התכנית שהרשות המוסמכת אישרה אותה; ”מקלט ציבורי“ פירושו – מקלט שלא נועד לבית מסויים או למפעל מסויים; ”מחסה ציבורי“ פירושו – מקום שאינו מקלט, אלא נועד לשמש מחסה ארעי לציבור בשעת התקפה; ”מקום“ – לרבות קרקע פנויה; ”שוכר משנה“ – המחזיק בבית, או בחלק ממנו, מכוח שכירות משנה תקופה רצופה של שלוש שנים לפחות, במועד שבו חלה לראשונה על השוכר הראשי חובת ההשתתפות לפי פרק זה, בין שהוארכה תקופת שכירות המשנה מזמן לזמן על ידי הסכם ובין שהוארכה מכוח חוק הגנת הדייר, תשט״ו–1955.