(א) אפוטרופוס או מיופה כוח, או עובד שלהם, יסייע ככל יכולתו לאדם לבצע פעולה נדרשת בעת שהוא נמצא יחד עימו במצב חירום; לגבי אדם שלגביו קיים קושי מיוחד במצב החירום, ינסה תחילה, במאמץ סביר בנסיבות מצב החירום, לשכנע את האדם שיבצע פעולה נדרשת, או לסייע לו, לרבות בהתבסס על ההכנה הפרטנית כאמור בתקנת משנה (ב); לא צלח בידו, רשאי הוא להפסיק את הסיוע האמור ולבצע פעולה נדרשת אחרת, כמתחייב ממצב החירום, ובלבד שלא ימנע מהאדם לבצע בעצמו פעולה נדרשת; בתקנה זו, ”פעולה נדרשת“ ו”קושי מיוחד“, כהגדרתם בתקנה 31(א). (ב) אפוטרופוס או מיופה כוח ייערך למצב חירום, לרבות באמצעות הכנה פרטנית למצב חירום של אדם שיש לגביו קושי מיוחד, כדי לצמצם ככל האפשר קשיים בביצוע פעולות נדרשות במצבי חירום. (ג) תקנות משנה (א) ו־(ב) יחולו גם על מי שמספק שירות מטעמם של אפוטרופוס או מיופה כוח, שכולל קשר בלתי אמצעי עם האדם, ובכלל זה שירות הסעות קבוע, במקרה שבו הוא נמצא עם האדם.