(א) לא יגרום אדם לרעש חזק מרכב מנועי אלא במידה הדרושה להפעלתו התקינה של הרכב. (ב) לא יפעיל אדם ברכב צופר, פעמון, אות או אמצעי אזהרה הגורמים רעש כיוצא בזה, אלא אם כן – (1) הדבר דרוש לשם אזהרה מפני סכנה קרובה שאין למנוע אותה אחרת; (2) הפעלת הצופר, הפעמון או אמצעי האזהרה האמורים אינה נמשכת וחוזרת יותר מן הדרוש לפי הנסיבות. (ג) הוראות תקנת משנה (ב) לא יחולו על רכב ביטחון כהגדרתו בתקנות התעבורה, התשכ״א–1961, המפעיל סירנה, ובלבד שהדבר דרוש למילוי התפקיד המוטל עליו ובשעת מילוי התפקיד. (ד) לא ינהג אדם ברכב מנועי או בסירת מנוע זולת אם הותקן במפלט הרכב או הסירה משתיק קול או מיתקן אחר, המונע ביעילות רעש הבוקע מן המפלט.