(א) גובה עיקר המקלט לכל שטחו ולכל סוגי המקלטים לא יפחת מ־2.50 מטרים, ולא יעלה על – 2.80 מטרים; ואולם יכול שגובה עיקר המקלט יהיה כמפורט להלן: (1) מקלט מסוג א–1 – לא יפחת מ־2 מטרים; (2) מקלט מסוג א–2 – לא יפחת מ־2.20 מטרים. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאית הרשות המוסמכת לאשר מקלט שגובה עיקר המקלט בו עולה על 2.80 מטרים אך לא עולה על 3.50 מטרים, ובלבד ששטח עיקר המקלט (במ״ר) יישמר כמחושב לפי גובה של 2.50 מטרים ובכפוף לביצוע ההנחיות המיוחדות של הרשות המוסמכת בקשר לכך; ואולם רשאי מי ששר הבטחון הסמיכו לכך, לאשר מקלט שגובה עיקר המקלט בו עולה על 3.50 מטרים, בכפוף לביצוע ההנחיות המיוחדות שלו. (ג) נפח עיקר המקלט לכל סוגי המקלטים יחושב על פי גובה של 2.50 מטרים; תוכנן מקלט על פי תקנות אלה בגובה פחות מ־2.50 מטרים, יוגדל שטח המקלט (במ״ר) באופן יחסי להקטנת גובהו, ובלבד שנפח המקלט יישמר כמחושב לפי גובה של 2.50 מטרים; תוכנן מקלט על פי תקנות אלו בגובה העולה על 2.50 מטרים יישמר שטח עיקר המקלט (במ״ר) כמחושב לפי גובה של 2.50 מטרים. (2) מקלט המשמש בית המהווה יחידת דיור אחת יכול שנפחו יהיה קטן מ־10 מ״ק, אך לא פחות מ־8 מ״ק.