(א) צינורות האיוורור המיועדים לאוורור וסינון ימוקמו כך שתובטח זרימת אויר אחידה בכל שטח המקלט. (ב) צינורות איוורור יותקנו במקלט לפי חישוב של 2 צינורות לכל 25 מ״ר, של עיקר המקלט או כל חלק מהם; צינור אחד מיועד להכנסת אויר וצינור שני מיועד להוצאת האויר. (2) מיקום הצינורות יהיה, ככל הניתן, בכיוונים מנוגדים, במטרה להבטיח זרימה תקינה של האויר. (3) הצינור המיועד להכנסת אויר יהיה בקוטר 8″ ויותקן בגובה צירי שלא יעלה על – 2.20 מטרים מחיפוי רצפת המקלט; בכל מקרה לא יפחת המרחק מההיקף החיצוני של אוגן הצינור עד תחתית תקרת המקלט מ־25 ס״מ. (4) במקלט מסוג א–1 יהיה קוטר הצינורות המיועדים להכנסת אויר והוצאת האויר 8″. (5) הצינור המיועד להוצאת האויר יהיה בקוטר 8″ ויותקן בגובה צירי שלא יעלה על – 2.20 מטרים מחיפוי רצפת המקלט; בכל מקרה לא יפחת המרחק מההיקף החיצוני של אוגן הצינור עד תחתית תקרת המקלט מ־25 ס״מ. (6) המרחק המזערי בין שני צירי צינורות איוורור סמוכים יהיה בין 40 ל־60 ס״מ, הכל בהתאם לקוטר הצינור, ובלבד שהמרחק בין האוגנים הסמוכים של הצינורות לא יפחת מ־10 ס״מ. (7) על צינור האיוורור יורכב, בצד הפונה למקלט, אוגן הבולט 10 ס״מ פנימה לתוך עיקר המקלט; ההתקנה תהיה על פי המפורט בחלק א׳ בתוספת השלישית. (8) על צינור האיוורור תותקן, בצד הנגדי שבו אין אוגן, רשת מגן ממתכת בלתי מחלידה בעלת מירווחים של 10 מ״מ לכל היותר. (9) תובטח רציפות של זרימת אויר טבעי בין המקלט לבין האויר החיצוני תוך מניעת חדירת מים. (10) חלקי הצינורות הבולטים מחוץ לקירות החיצוניים של המקלט הבאים במגע עם הקרקע יוגנו על ידי עטיפת בטון מזוין בעובי שלא יפחת מ־10 ס״מ. (ג) צינורות אוורור המיועדים להכנסת אוויר צח בשעת רגיעה יותקנו לפי חישוב של צינור אחד בקוטר 8″ לכל 25 מ״ר של עיקר המקלט או לכל חלק מהם.