על אף האמור בסעיפים 7.1.2 ו- 7.1.3, מוסד תכנון רשאי להקטין או להגדיל את יעד האיגום הזמני ואת יעד הספיקה יוצאת מופחתת, בעת הדיון בהפקדת תכנית מפורטת, ובלבד שיעד זה לא יעלה על הספיקה שמקורה בגשם שעתי בתקופת חזרה של 1:10 שנים, לאחר שבחן את ההיבטים הבאים : א. מאפייני הניקוז הטבעיים של האזור לרבות פשטי הצפה, מיקום גאוגרפי, היסטוריית ההצפות והשיטפונות ונזקי הסחף בשטח התכנית ובמורד האגן בו היא נמצאת. ב. תוספת הבינוי המקודמת והמתוכננת במעלה ובמורד האגן והשפעתה בהיבט הנגר. ג. הנחיות וממצאי תכנית אב עירונית לניהול נגר וניקוז שנדונה בוועדה המחוזית לעניין שינוי היעדים, או תכנית לניהול סיכוני שיטפונות , או פתרונות ניהול נגר קיימים מאושרים, ככל שיש בהם להשפיע על יעדי הנגר לתכנון, לאחר היוועצות עם רשות הניקוז. ד. יכולת מערכת הניקוז המקומית וערוצי הזרימה הטבעיים במוצאי הניקוז של התכנית לקלוט את עודפי הנגר מהתכנית. ה. ככל שמדובר בתכנית שעניינה הוספת קומות, שינוי ייעוד קרקע, שינוי השימוש בקרקע או כאשר לתכנית עצמה יש פוטנציאל משמעותי לכלול אמצעי ניהול נגר, דוגמת תכנית גגות, תכנית הכוללת שטח פתוח נרחב ועוד. ו. ישימות אמצעי האיגום הזמני בשטח התכנית בשל אילוצים הנובעים ממאפיינים טופוגרפיים תכנון במרקם קיים, אתרי עתיקות וכדומה.