לכל נקודת בדיקה שנבחרה בסעיף ה3, יש לחשב את מקדם הגברת הרוח בכל כיוון. מקדם ההגברה הוא תוצאה של חלוקת מהירות הרוח המתקבלת בנקודת הבדיקה על-ידי ההדמיה, במהירות הרוח בגובה ההדמיה שחושבה בצורה ידנית. לדוגמה, מהירות הרוח שהוכנסה למודל בגובה 10 מ' היא 5 מ/ש אך היא הוחלשה על-ידי חספוס הקרקע. ובגובה 1.5 היא הגיעה ל 3.1 מ/ש (חישוב על-ידי נוסחה 5.1). הדמית הרוח בנקודת הבדיקה הגיעה ל4 מ/ש לכן מקדם ההגברה הוא 1.3 (4/3.1). כך, אם בוצעו 8 הדמיות ונבחרו 5 נקודות בדיקה, יהיו סך-הכל 40 מקדמי הגברת רוח. יש להציג את מקדמי ההגברה על גבי ההדמיות וגם בטבלה.