(א) רשאי השר לעשות אחד הדברים המנויים להלן, אם ראה שהדבר דרוש לשם מניעת סכנה תכופה שאין למנעה בדרך אחרת לפי חוק זה, או כדי למנוע שטפון או סחף קרקע או לתקן נזק שנגרם על ידי שטפון או סחף: (1) להכריז בצו על אזור כאזור מוגן ולאסור באותו צו או בצו מאוחר יותר, מרעה או מעבר של בעלי חיים באזור, את עיבוד הקרקע בו בכל צורה שהיא או כל עבודה הנעשית עליה, לרבות קטילה, כריתה, שריפה או סילוק של כל צמחיה; (2) להסמיך כל רשות ניקוז, בהסכמתה, או כל גוף ציבורי כהגדרתו בסעיף 49א(ו), בהסכמת אותו גוף, לבצע כל עבודה או פעולה באזור המוגן, שלדעתו יש בה צורך דחוף לשם תיקון הנזק שנגרם על ידי השטפון או סחף הקרקע או כדי מניעתו בעתיד, ובלבד שלא תופקע קרקע או זכות בה ולא יותקן בה מבנה או מיתקן של קבע מכוח סמכות לפי סעיף זה. (ב) המדינה אינה חייבת בפיצויים בעד כל פעולה מכוח סעיף זה אלא אם גרמה נזק למבנים, למיתקנים או לגידולים שלא נפגעו וגם לא היו עלולים להיפגע מהשטפון או מסחף הקרקע שהפעולה נועדה למנעם או לתקן את הנזק שנגרם על ידיהם. (ג)