|תיקון: תשפ״ב (א) רשות ניקוז רשאית להגיש הצעה לתוכנית מפעל ניקוז לבחינתו של מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב, כדי שיקבע אם התוכנית כוללת פעולות המחייבות רישוי לפי חוק המים (בסעיף זה – תוכנית טעונה רישוי). (ב) סבר מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב כי תוכנית מפעל ניקוז היא תוכנית טעונה רישוי, רשאי הוא לתת אישור שלפיו יינתנו לרשות הניקוז שהגישה הצעה לתוכנית כאמור רישיונות לפי חוק המים בכפוף להשלמת הקמתו של מפעל הניקוז לפי התוכנית (בסעיף זה – אישור מותנה), ובלבד שמצא כי הוראות תוכנית מפעל הניקוז מאפשרות זאת, ולעניין רישיון החדרה כמשמעותו בחוק המים – אם קוימו גם הוראות סימן ה׳ לפרק השני בחוק המים; ניתן אישור מותנה, יקבע מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב את תנאי הרישיונות ורשאי הוא לקבוע תנאים באישור המותנה. (ג) הקימה רשות ניקוז מפעל ניקוז לפי תוכנית מפעל ניקוז שקיבלה אישור מותנה ובתנאים שנקבעו בו אם נקבעו, ייתן מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב לרשות הניקוז רישיונות לפי חוק המים בהתאם לאותו אישור, והם יהיו בתוקף כל עוד הוראות התוכנית לא שונו. (ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב – (1) לבטל רישיון שניתן לפי אישור מותנה, להתלותו או לשנותו, בהתאם לסמכותו לפי חוק המים, אם רשות הניקוז הפרה את תנאי הרישיון או תנאים שנקבעו בתוכנית מפעל הניקוז; (2) לבטל רישיון לפי חוק המים אם רשות הניקוז הפרה את תנאי האישור המותנה.