(א) גרם אדם למפגע אסבסט או שהיה לו יסוד סביר להניח שיש מפגע אסבסט במקום שבבעלותו או בחזקתו, ינקוט אמצעים מיידיים למניעת המשך המפגע או להפסקתו ולצמצום הסיכון הנובע ממנו, ככל שאמצעים אלה בשליטתו, ובכלל זה – (1) מניעת שחרור סיבי אסבסט לאוויר, לרבות הפסקת הפעילות הגורמת למפגע; (2) נקיטת אמצעים סבירים למניעת כניסה של בני אדם לאזור המפגע, למעט מי שכניסתו נדרשת לצורכי פיקוח, הצלה או טיפול במפגע, והודעה לשוהים בקרבת אזור המפגע על אמצעי זהירות שיש לנקוט; (3) מניעת הוצאת כל חפץ, לרבות פסולת, מאזור המפגע; (4) דיווח מיידי לממונה על קיום המפגע. (ב) הממונה רשאי, לבקשת אדם כאמור בסעיף קטן (א), לתת לאותו אדם הנחיות לקיום הוראות סעיף זה; פנה אדם לממונה או למי שהוא הסמיך לכך, יראו אותו כמסכים לקבלת ההנחיות באמצעי שאת פרטיו מסר לממונה. (ג) בעל מקום או מחזיק במקום שיש בו מפגע אסבסט, יגיש לממונה בקשה להיתר עבודת אסבסט לצורך סילוק המפגע בתוך שבעה ימים מהמועד שבו נודע לו על קיום המפגע, ויבצע את העבודה בהתאם להיתר שנתן הממונה. (ד) הממונה רשאי להורות על מועד קצר יותר להגשת הבקשה לפי סעיף קטן (ג), אם מצא כי בנסיבות העניין קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, ורשאי הוא, לאחר התייעצות עם הוועדה, להורות על מועד ארוך יותר ולהתנות את דחיית המועד בתנאים, ובלבד שבעל המקום או המחזיק בו הגיש לממונה בקשה מנומקת, בכתב, לדחייה כאמור, במועד שבו נתגלה מפגע האסבסט; אין בהגשת בקשה לפי סעיף קטן (ג) כדי לפטור את בעל המקום והמחזיק מחובתם לסילוק המפגע, כאמור באותו סעיף קטן, כל עוד לא החליט הממונה אחרת. (ה) גרם אדם למפגע אסבסט בקרקע שאינה בבעלותו או בחזקתו, יישא בהוצאות סילוק המפגע על ידי הבעלים או המחזיק, לפי מידת אחריותו לגרימת המפגע, ורשאי הוא לבצע את סילוק המפגע אם בעל המקום והמחזיק הסכימו לכך.