(א) אגרה מופחתת ליחיד ישלם יחיד המבקש להפעיל מונית נגישה להסעות בנסיעה מיוחדת כהגדרתה בתקנה 485 לתקנות התעבורה, התשכ״א–1961 (להלן – תקנות התעבורה). (ב) אגרה מופחתת לתאגיד ישלם תאגיד המבקש להפעיל מונית נגישה להסעות בנסיעה מיוחדת כאמור בתקנת משנה (א) ובכפוף לקיום שני תנאים אלה: (1) הוא תאגיד כמשמעותו בתקנות התעבורה, לעניין שירות הסעה בנסיעות מיוחדות במונית; (2) בבעלותו 50 מוניות נגישות לפחות. (ג) בעל רישיון להפעלת מונית ששילם אגרה מופחתת, לא יקבל רישיון לנסיעה מיוחדת לפי תקנה 490(א)(1) לתקנות התעבורה אלא אם כן הוכיח, להנחת דעתו של המפקח על התעבורה, כי הוא בעל מונית נגישה הרשומה על שמו. (ד) בעל רישיון להפעלת מונית ששילם אגרה מופחתת והמבקש להעביר את הרישיון להפעלת מונית שברשותו לפני תום עשר שנים מיום קבלת הרישיון לראשונה, ישלם את ההפרש בין האגרה הקבועה בסעיף 14ה לפקודה במועד העברת הרישיון ובין האגרה המופחתת כשיעורה אותה שעה. (ה) המפקח על התעבורה רשאי לקבוע ברישיון שניתן לתאגיד לפי תקנות אלה, המפעיל מוניות נגישות, תנאים להבטחת רמת שירות לנוסע ובכלל זה, פריסה גאוגרפית של סניפים, פרק זמן מרבי למתן שירות, ניהול יומן ודיווח למפקח על התעבורה. (ו) בעל רישיון להפעלת מונית ששילם אגרה מופחתת, לא יקבל רישיון לנסיעת שירות לפי סעיפים 14ח ו־14יא לפקודת התעבורה.