(א) לאדם עם מוגבלות תהיה במצב חירום נגישות לשירותי בריאות ושירותים נלווים, באותה זמינות ואיכות, לפחות, כפי שיש לכלל הציבור לפי תקנות אלה; לעניין זה, ”שירותים נלווים“ – שירותים שנועדו לאפשר את קבלת שירותי הבריאות, לרבות קביעת תורים, קבלת הפניות וקבלת אישורים מינהליים לביצוע פעולות רפואיות. (ב) בלי לגרוע מתקנת משנה (א), מוסד רפואי יתאים את אופן מתן שירות הבריאות לאדם עם מוגבלות ככל האפשר בנסיבות מצב חירום כדי שיוכל לקבל את שירות הבריאות; לא הצליח המוסד הרפואי לספק את שירות הבריאות בצורה בטיחותית ומכובדת בנסיבות מצב החירום על אף התאמות כאמור שביצע, יפנה בהקדם האפשרי לקופת החולים שבה חבר אותו אדם ויחד עימה יגבשו חלופה למתן שירות בריאות לאותו אדם, שתיושם בהקדם האפשרי; נוסף על האמור, משרד הבריאות יסייע לקופת חולים שפנתה אליו בעניין זה כדי שאותו אדם יקבל את שירות הבריאות בהקדם האפשרי. (ג) אם על אף מאמצים שנעשו והתאמות שננקטו כאמור בתקנת משנה (ב), לא ניתן לספק לאנשים עם מוגבלות ובייחוד למי שגרים בביתם או לדיירי מסגרות דיור, שירות בריאות כחלק מכלל הציבור בנסיבות מצב החירום, משרד הבריאות אחראי שבהקדם האפשרי יינתן להם שירות בריאות ייעודי, לרבות – אם יהיה בכך צורך, במקום – טיפול מותאם לאנשים עם מוגבלויות שונות, לפי צורכיהם הבריאותיים. (ד) מי שמספק שירותי בריאות במצב חירום, ימשיך ויספק לאדם עם מוגבלות את התאמות הנגישות שהוא חייב בהן לפי סעיפים 19יז ו־19כ לחוק, ככל האפשר לנוכח נסיבות מצב החירום; אם לא ניתן לספק את אותן התאמות נגישות, יעשה ככל יכולתו להעמיד לרשות אדם עם מוגבלות התאמות נגישות חלופיות לצורך השגת אותן מטרות הנגשה; ספק כאמור ייערך בעת שאינה מצב חירום כדי שיוכל לקיים תקנה זו.